מועצה מקומית ג'לג'וליה נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

הצדדים הסמיכו לפסוק בפשרה ללא הנמקה על סמך הודעת הערעור הנספחים להודעת הערעור ועיקרי הטיעון.

פסק דין בפשרה מבוסס על כללי הצדק הטבעי (הנשקלים במאזני משפט).

הפשרה מביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות של חרות, צדק, יושר ושלום.

יש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג ויש פעמים שלא.

פסק דין בפשרה אינו מתייחס רק להיבט המהותי, כאשר הרעיון המרכזי העומד מאחורי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, הינו בין היתר, להחיש לסיים בהקדם האפשרי את הסכסוך מצד אחד ובעניננו את הסכסוך בשלב הערעור ומצד שני להקל את העומס על בתי המשפט.

בית המשפט הדן שלא על דרך פשרה, פוסק על פי הדין המהותי המיושם על העניין שבפניו, אך בצד זאת, אין ביהמ"ש מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו (במקרה שאין מניעה לכך לפי הדין), גם שיקולים אחרים שהינם שיקולים ציבוריים המתאימים לנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים באותו תיק.

גם בפסק דין בדרך הפשרה, שוקל בית המשפט את שיקולי הדין והשיקולים האחרים, אך בעוד שבדיון רגיל, הבכורה בשיקול הדעת מבוסס על הדין, הרי שבדרך הפשרה, מוסמך ביהמ"ש לשנות את סדר העדיפויות ואם "ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - שיקולים שבדין, ראה לטוב לפניו , ישקול רק - או, בעיקר - אותם שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה במידה היפה בעיניו" (הציטוט והעקרונות המפורטים לעיל, נקבעו בהלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1) 337).

הערעור שלפני עוסק בשאלת חבותה של המערערת בפרמיה בגין פוליסה שהונפקה לה שתחילתה בתאריך 6.7.04 ואשר הייתה אמורה להסתיים בתאריך 30.6.05 כאשר הפרמיה השנתית במועדים הרלוונטיים עמדה על סך 150,263 ₪.

לטענת המשיבה, המערערת לא שילמה דבר על חשבון הפרמיה, לאחר משלוח מכתבי התראה, בוטלה הפוליסה בתאריך 29.12.04 ויתרת הפרמיה לאותה עת עמדה על סך 73,824 ₪.

לטענת המערערת הפוליסה לא הונפקה, והחשוב מכך לא הוזמנה ולא נכרת חוזה ביטוח והפוליסה לא התקבלה אצלה.

יתר על כן, טענה המערערת כי כדי לחייבה בגין הצעת ביטוח, הצעה שכזו הייתה צריכה להיות חתומה על פי הדין על ידי שתי חתימות – ראש המועצה והגזבר, ובהעדר שתי חתימות ההצעה אינה בתוקף והחוזה שנעשה על בסיסה אינו חוקי.

בית המשפט קמא מפי כב' השופט עוז ניר נאוי דחה את טענות המערערת ובפסק דין שנתן ביום 30.8.13 חייב את המערערת לשלם למשיבה סך של 73,824 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה וכן חייב אותה באגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 4,000 ₪.

על פסק דין זה הוגש הערעור כאמור, והצדדים בדיון היום הסמיכו אותי לפסוק את הסכום שעל המערערת היה לשלם למשיבה בגין הפוליסה כשסכום זה ייקבע על ידי בפשרה בהתאם לסעיף 79 א, כאמור.

בתום הדיון ובהעדרו של ב"כ המערערת, התייצב ב"כ המשיבה וביקש לעדכן אותי לגבי נתון שלא ידע עליו בבוקר בעת הדיון, לפיו בין לבין נפתח על ידי מחלקה אחרת אצל המשיבה, תיק הוצאה לפועל ונגבה מהמערערת סך הכל 91,524 ₪ כשסכום זה כולל שכר טרחה (בהוצאה לפועל) וריבית וביקש כי נתון זה יילקח בחשבון בעת פסיקתי.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובכלל זה את הנתונים שהביא בפני עו"ד חסון כאמור בפרוטוקול הדיון המתוקן, הגעתי לכלל החלטה כי על המשיבה להחזיר למערערת, סך כולל של 36,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: